ג’ין הנדריקס

הנדריקס הוא ג’ין לחלוטין לא סטנדרטי, שקובע עבור עצמו את הכללים. הוא מזוקק בסקוטלנד ומתובל בעלי וורדים ומלפפון ומגיע בבקבוק רוקחים מסתורי. ההיסטוריה האלטרנטיבית של הג’ין בא במקור לעולם במטרה להציל חיים, כתרופה. לאורך ההיסטוריה עזר גם לאובדן לא מעט חיים. חיילים נהגו לשתות אותו לפני קרבות בכדי להפיח אומץ “משכר” בקרבם, אך לא לקחו בחשבון את הפגיעה של צריכת האלכוהול ביכולת הדיוק של הנשק שלהם….. המלך וויליאם מאורנג’ עשה מספר פעולות שהפכו את הג’ין לנפוץ יותר ממים באנגליה והקרקע ל”מגפת הג’ין” הוכשרה. משהתגלו יכולותיו של הכינין לטיפול במלריה, ויותר מכך העובדה שהוא נמס בג’ין, בא לעולם השילוב ג’ין טוניק, עליו אמר ווינסטון צ’רצ’יל שהציל יותר חיים אנגליים מאשר כל הרופאים באימפריה. ג’ין היה גם הבסיס לתקופה הידועה בכינוי “בום הקוקטילים” בשנות ה-30 של המאה ה-20 במועדונים הטרנדיים של ניו יורק וערי ארה”ב האחרות. את המקור להנדריק’ס ג’ין ניתן לאתר במוחו הקודח של מאסטר דיסטילר ממזקקת הסינגל מאלט וויסקי גלנפידיך, שאינו מוכן להסגיר את זהותו (מכיוון שיש רק מאסטר דיסטילר אחד בגלנפידיך, דמותו אינה חשאית עד כדי כך….), שהיה אף חובב ג’ין מושבע בסתר. הרעיון לזיקוק הג’ין המיוחד במינו הזה עלה בראשו של מומחה הוויסקי בעת שישב בגן ביתו בשעת צהרים של יום סקוטי יפה במיוחד, וכרסם סנדוויץ’ מלפפון תוך כדי לגימת ג’ין, ולפתע הבליחה בו ההכרה שאת התענוג הצרוף הזה ניתן לזקק. אז החלה תקופת ניסוי וטעיה, בה עשה שימוש בשתי מזקקות עתיקות ומיוחדות במינן שניקנו על ידי מר צ’רלס גורדון, הבעלים והנשיא של חברת וויליאם גרנט ובניו כמה עשרות שנים קודם לכן, ולאחר מספר חודשים הנדריק’ס ג’ין נולד! אלא שעדיין לא ניתן לו שם…… כבר הוזכר לעיל שבהיותו אדם מרכזי בתעשיית הוויסקי הסקוטית, היוצר עצמו העדיף להישאר בעילום שם . כך, כחברה משפחתית אמיתית, הוטלה מלאכת בחירת השם על אימו של צ’רלס גורדון – ג’אנט שיד רוברטס, שעמדה לחגוג את יום הולדתה ה – 99, וידועה אגב בכינויה “wee Jannie” (“ג’ני הקטנה”). כאצילה בריטית אמיתית, בחרה ג’ני הקטנה להעניק את הכבוד להנדריק, הגנן שטיפל הגן הורדים שלה באהבה ומסירות אין קץ במשך לא פחות משלושים שנה. הייצור של הנדריק’ס מיוצר בסקוטלנד וניזון מן המים המצוינים של מחוז איירשייר. התיבול הראשוני של הג’ין הוא ב-11 מרכיבים בוטניים – כמו למשל כוסברה ממרוקו, ערער מאיטליה, קימל מהולנד, קמומיל מגרמניה, שורשי אירוס ממרוקו ופרו, גרגירי קובב מאינדונזיה ועוד. בתחילה מזוקקים המרכיבים הבוטניים הללו בשתי מזקקות שונות ונפרדות. האחת מזקקה המכונה “בנט”, שהיא מזקקה דודית בעלת נפח קטן במיוחד, שנבנתה בשנת 1860 וככזו היא אחת העתיקות שעדיין בשימוש. בה מבשלים את המרכיבים ביחד עם האלכוהול, כדי לקבל ג’ין עם יותר עומק של טעם ואופי. השניה היא מזקקה נדירה המכונה “CARTER-HEAD”, שנותרו 4 כמוה בלבד בעולם. במזקקה זו קיים תא הקרוי “סל הטעם”, שבו מניחים את המינונים הנדרשים של התבלינים ודרכו עוברים אדי האלכוהול ולוקחים עמם הלאה טעמים וארומות מעודנים. שתי המזקקות קטנות באופן יוצא מן הכלל, לא יותר מ – 450 ליטר ורק השילוב בין שתי צורות הזיקוק והמשקאות המתקבלים מהם מעניק להנדריק’ס את החלקות המשולבת עם האופי ואיזון הטעמים הנפלא שלו וזו רק אחת הסיבות לכך שאין עוד ג’ין כמו הנדריק’ס. אך בזאת לא תם תהליך הייצור של הג’ין “השונה” ביותר. מיד לאחר הערבוב בין שני התוצרים של הזיקוק מוסיפים אנשי הנדריק’ס את התיבול אותו הגה המאסטר בגינתו. עלי כותרת של ורדים שנאספו בבולגריה בתחילת הקיץ נסחטים, מזוקקים ומעורבבים בהנדריק’ס יחד עם השריה של מלפפונים ירוקים שנכתשו והושרו במים קרים. התוצאה המתקבלת היא ארומה עצומה ואינטנסיבית, רעננה והדרית עם מעט כוסברה וריח פרחוני של סיגליות וורדים. על החיך הנדריק’ס ממשיך את מה שהבטיח האף. הוא חלק ומאוזן להפליא, יבש ונקי, ללא כל חומציות, הדרי ובעל סיומת של מלפפון וורדים.