קרוג קלו דה מניל 2006 שמפיין

בית השמפניה של קרוג מסמן את רף האיכות האולטימטיבי אותו יש לאזור להציע. כמו לא מעט מבתי השמפניה הידועים, קרוג מציג בגאווה שורשים גרמניים. Johann-Josef Krug, יליד גרמניה, התחיל את עבודתו בבית השמפניה של Jacquesson, הפך בין לילה להצלחה מסחררת, ונהיה לשותף כבר אחרי שנה. השאפתנות של יוהן הוליכה אותו שנה אחר כך לעבר ריימס (Reims), שם הוא ייסד את בית השמפניה שנושא את שמו (1843). והעסק המשפחתי התחיל להתגלגל מדור לדור. אחיינו של המייסד, Jean Seydoux, קבל את המושכות לידיו והוא האחראי במידה רבה לעיצוב אופיו הנוכחי של היקב, לשיטות העבודה שלו, לסגנון המיוחד ולמסורת המרשימה שלא נעצרת למעשה עד עצם היום הזה. ואולם, מי שחתומים יותר מכולם על עיצוב ההכרה הבינלאומית באיכות החד משמעית של התוצרת הם האחים הנרי ורמי קרוג. הראשון היה היינן קרוב לחמישה עשורים (משנת 1962), בעוד אחיו השרמנטי והאריסטוקרטי משמש כשגריר העולמי של המותג. רמי קרוג היה זה שהפך את השמפניה המשפחתית למותג היוקרתי והנחשק שהיא היום. בסוף שנות ה-50 היה קרוג בית שמפניה אלמוני למדי ולא ממש יקר, אך עם מוניטין מצויינים והערכה בקרב האמנים ואנשי הרוח, בעיקר בבריטניה. אנשי מואט התקנאו בהצלחה ובמידה רבה בגלל קרוג השיקו את מותג העל שלהם, דום פריניון. קרוג היא שמפניה שמבוססת בראש ובראשונה על יין מעולה, תוצר של ייננות מוקפדת להפליא. לקרוג יש מעט מאוד כרמים בבעלותם, למעשה לא הרבה יותר משתי חלקות העל במניל ואמבונה. ואולם, המעמד שלהם באזור הופך עבור המגדלים שעובדים עבורם למעין אות הצטיינות וסוג של גאוות יחידת-על. קרוג יכולים לבחור עם מי לעבוד, ויש להם, אפשר להניח, את הענבים הטובים ביותר שאפשר לקבל בשמפן. הייחוד של קרוג היה ונשאר בשימוש הנרחב בעץ, ובפרקטיקה הזו הוא (כמעט) בלעדי באזור עד היום, בוודאי כשאמורים הדברים בבתים הגדולים. כל המיץ תוסס בחביות עץ של 205 ליטר, ובהן בלבד. החביות החדשות עוברות כמה מחזורי תסיסה עם יין שנמכר החוצה, ורק אחר כך הן משמשות את היקב לייצור יינותיו שלו, שאגב לא עוברים תסיסה מלולקטית. גם זמן היישון על השמרים ארוך במיוחד – כשש שנים עבר המולטי וינטייג’, לעומת 18 החודשים, המינימום הנהוג באזור. עוד יתרון יחסי של הבית הוא השימוש הנרחב ביינות ישנים לעירבוב בבלנד הבסיסי. למרות התפיסה המקובלת, לבתים הגדולים יש פחות יין ישן ממה שהם היו רוצים שנחשוב. אצל קרוג העניינים שונים. ספריית היין הישן שלהם רחבה ועשירה, כך טוענים גם זקני האזור, ומאפשרת להם לייצר שילוב של רעננות ומורכבות, עושר ועומק, חימצון עדין לצד פרי בשל, ניחוחות עץ מרומזים לצד בריוש ושמרים – אין הרבה פרופילי טעם כאלה בשמפן ובוודאי בעולם, וכאן הם תוצאה של הליך מוקפד וייחודי שמופעל על חומרי גלם משובחים – לא עניין טריוויאלי בשמפן, כידוע. בשנת 1999 החליטה המשפחה לממש את הנכס והוא נמכר לענק המיתוג LVMH, הבעלים (בין היתר) של מואט, רואינאר והאלמנה קליקו. בניגוד מסוים להללו, מעבר למותג יוקרה נוצץ ניצב משקה איכותי להפליא, נחשק ואפילו נערץ.